Curators' Picks

לנה גוברמן

לנה גוברמן היא פסלת, מאיירת ואומנית קונספט. היא נולדה בעיר ברסט שעל גבול בלרוס ופולין, והחלה ללמוד אמנות בגיל 5. לאחר סיום לימודיה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל עסקה בעיקר באיור, וזכתה ב-3 פרסים מטעם מוזיאון ישראל על איור ספרים. פרויקט האיור המשמעותי ביותר שלה הוא הניהול האמנותי של סרטו של ארי פולמן, איפה אנה פרנק, עבורו יצרה שפה ויזואלית ייחודית ועיצבה את הדמויות הראשיות.

כמאיירת, הרגישה לנה שליצירה שלה חסר מימד נוסף, אותו היא מצאה בפיסול. באמצעות הפסלים שהיא יוצרת, היא צוללת לזכרונות הילדות שלה ומנסה לשחזר אירועים אוטוביוגרפיים שמתערבבים בזכרונה עם דמיון.

יצירותיה עוסקות בקשר בין דורי, בילדות ובנשיות, בתימות של חשיפה והסתרה, ומקיימות דיאלוג בין  פיסול ובין ציור. בדומה ליצירות ספרותיות מאויירות בהן טקסט ודימוי משלימים זה את זה, כך ביצירותיה האמנית בוחרת אילו חלקים ביצירה יקבלו נפח פיסולי ואילו יתורגמו לציור על גבי הפסל.

ענבל לימור פפר

ענבל לימור פפר, בוגרת המדרשה לאמנות ומכללת מוסררה, יוצרת עבודות שרובן מבוססות על ערבוב בין ציור שמן פיגורטיבי לשילוב חומרים לא מסורתיים הלקוחים מתוך אמנות עממית, שמאניזם ו”סתם שאריות חיים”. היא נשענת על חוויות הקשורות בנשיות, ועל כן משתמשת במלאכות יד מסורתיות כגון תפירה, סריגה, אריגה ועוד. רוב העבודות שלה נעשות על גבי סוגי בד או עץ שונים, כאשר הן מאופיינות בצבעוניות עזה ובאופי קולאז’י.

לאחרונה החלה לעסוק רבות בטקסטיל, כשהיא שואבת השראה מהעיסוק ההיסטורי של משפחתה בתחום. סבה היה חייט וסבתה עסקה שנים רבות במלאכות יד, כמו גם אמה שחולקת עימה את המשיכה לבדים והדפסים. הקשר האישי של פפר לטקסטיל היא ארוג גם בעבודתה כבובנאית ובין היתר היא עיצבה את הבובות ללהקת רד בנד.

הילה לביב

הילה לביב, בוגרת המדרשה לאמנות ובצלאל, יוצרת עבודות במנעד רחב של וידאו, קולאז’ים והצבות גדולות ממדים מסוגים שונים. עבודותיה נובעות ממרדף נואש אחר רוחות רפאים ומנסות לשחזר עולם נעלם באמצעות חומרי ארכיון, כאשר שיטת העבודה העיקרית שלה היא חיתוך וחירור באמצעות מספריים וסכין חיתוך.

לביב מחוברת לשושלת של נשים גרמניות ושבדיות אידיאליסטיות ופמיניסטיות. נשים אלו עסקו בחינוך ומשמשות לה השראה ברוחן החופשית ובמסורת מלאכת היד בסגנון “עשי זאת בעצמך”, שהיו יוצרות משאריות של חומרים יומיומיים. הדחף שלה ליצור אמנות קשור בסבתה נוני, אשר מסיפוריה וחפציה מספקים לה זכרונות ממקומות שמעולם לא ביקרה בהם.

הקולאז’ים המצולמים של לביב, המוצגים בדוט, מבוססים על אלבום פרידה מבית הקיץ הגרמני של משפחתה של סבתה. בתוך האלבום טמונים געגועים ושאלות על זהות, מולדת ובתים אבודים, ופעולת הגזירה שנעשתה לצורך הקולאז’, מפרקת את אובייקט הזיכרון ומרכיבה אותו מחדש.

רונן רז

רונן רז החל את דרכו בתחום עיצוב האופנה, ולמעלה מ-13 שנים כיהן כראש המחלקה לעיצוב אופנה במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב. במסגרת תפקידו, ליווה והשפיע על דורות של סטודנטים בצעדיהם הראשונים בעולם האמנות והעיצוב. בנוסף לכך, הוא אנטומולוג חובב ובעברית חוקר חרקים, וכן עסק בעבר במלאכת פחלוץ ושימור בעלי חיים.

את הכישורים והמיומנויות שלו הוא בחר להפנות לתחום האמנות. הוא יוצר פסלי עור חלולים, מעטפות ללא תוכן העומדות על קו התפר שבין חי, דומם ומת. ברבים מפסליו הוא משתמש ברקמות ביולוגיות כמו עור ושיער, עליהן הוא מפעיל מניפולציות כימיות ושיטות מסורתיות של עיבוד ותפירת עורות. את העבודות שלו בטולמנ’ס דוט יצר באמצעות חלקים אותם פרם ממעילי עור ישנים, ששימשו אותו כפלטת הדפס. הדימוי שהתקבל מותיר רושם שונה לחלוטין מהמקור ממנו נוצר.